הפרעות חרדה הוא שם כולל למספר הפרעות וביניהן התקפי חרדה, חרדה חברתית, הפרעת חרדה כללית, חרדת נהיגה, חרדת בריאות ופוביות שונות. למרות שלכל הפרעה מאפיינים ייחודיים, יש גם קווים משותפים - צורות חשיבה והתנהגות דומות או זהות. קווים משותפים אלו למעשה יוצרים ומתחזקים את החרדה של האדם מאותו נושא, מובילים להיווצרות הבעיה מלכתחילה ולהחרפתה בהמשך, עד שהיא גורמת לפגיעה משמעותית באיכות החיים של האדם.
לפניכם עשר תבניות חשיבה המאפיינות את חשיבתו של אדם הסובל מהפרעת חרדה. במידה ואתם מוצאים עצמכם מזדהים עם צורות חשיבה אלו, והחרדה פוגעת באיכות חייכם, בהחלט כדאי לשקול פנייה לטיפול קוגניטיבי התנהגותי. למרות שצורות חשיבה אלו יכולות להיראות לכם הגיוניות כיום, סביר להניח שאתם יודעים שהן מוגזמות לפחות חלק מהזמן. טיפול קוגניטיבי יאפשר לכם לבחון את ההנחות שלכם בצורה ריאלית יותר, לשנות תפיסות מוקצנות הפוגעות בכם, ובהתאם לשינויים המחשבתיים - לשנות גם את התנהלותכם בפועל.
1. אני פוחד - משמע זה קיים. אנשים הסובלים מהפרעות חרדה נוטים לפרש אספקטים מסוימים של המציאות באופן מאיים. תחושת החרדה מהווה עדות לקיומו של איום, כי האדם מניח שאם הוא פוחד - כנראה שיש לו סיבה לכך, כך שהאדם חש כי הוא בסכנה גם אם זו אינה קיימת או שהסבירות אליה נמוכה. התגובה הפיזיולוגית המתעוררת עם החרדה תפורש כאזהרה ותוביל לחיפוש אחר הסכנה וניסיון להתמודד איתה. למשל, אדם המרגיש חרדה במפגש עם אנשים חדשים עלול לפרש את דבריהם ומחוותיהם כסימן לביקורת או פגיעה בו, ויראה סימנים פיזיים כמו דופק מהיר או כפות ידיים מיוזעות כסימן לכך שהוא אכן נמצא בסכנה חברתית.
2. יש סבירות גבוהה שאפגע. המחשבה כי אני עלול להיפגע נכונה, אך הסיכוי לפגיעה נמוך מההערכה של האדם החרד. כדי לחיות את חיינו באופן מספק וליהנות מהם, עלינו לקבל את חוסר הוודאות ולא לנהל את חיינו בחיפוש בלתי פוסק אחרי ביטחון מוחלט. דוגמה לכך היא אדם עם חרדת נהיגה, הפוחד שיהיה מעורב בתאונת דרכים קטלנית. הוא קורא בעיתונים על תאונות דרכים קטלניות ומסיק שקיימת סבירות גבוהה שהדבר יקרה לו, תוך התעלמות מכך שמרבית האנשים חזרו בשלום לביתם מבלי להיות מעורבים בתאונה, ושגם אם יהיה מעורב בתאונה - רוב התאונות אינן פטאליות אלא התנגשויות קלות שאינן גורמות לפגיעה פיזית חמורה. אדם זה ינקוט זהירות מופרזת בכביש, עד לרמה שנהיגתו עלולה באמת להיות לא בטיחותית, או ימנע לחלוטין מנהיגה באזורים מסוימים או בכלל.
3. אם אני לא בטוח ב-100% - אני בסכנה. לא קל, עד בלתי אפשרי, להשיג וודאות מוחלטת בעולמנו ולנטרל את כל הסכנות. רוב האנשים חיים את חייהם באופן תקין מבלי לחשוב על סכנות פוטנציאליות כיוון שגם אם יחשבו על הנושא, הדבר לא יפחית את הסיכון לסכנה, ולעומת זאת יפגע קשות בתפקוד ובהרגשה שלהם. לעומת זאת, אנשים עם הפרעות חרדה מפרשים כל חוסר וודאות לגבי ביטחונם בתחום שהם חרדים ממנו כראייה לקיום סכנה ומבצעים פעולות שונות על מנת להרגיש שליטה במצב.
4. התוצאה תהיה קטסטרופאלית. אדם עם הפרעת חרדה מרגיש כי אם ייאלץ להתמודד עם הסיטואציה או הגירוי המאיימים התוצאה תהיה הרת אסון והוא לא יצליח להתמודד עימה. לתפיסתו, חשיפה לסיטואציה המפחידה תסתיים בתוצאה הגרועה ביותר והניבוי שלו יטה לשלילה ולא יאפשר פירושים אחרים. לדוגמא, אדם הסובל מהפרעת פאניקה ואגורופוביה, יימנע מהליכה לקניון מכיוון שיחשוש מהתפרצותו של התקף חרדה. הוא ינבא כי יקבל התקף חזק כל כך שדפיקות הלב שלו יצאו מכלל שליטה והוא ישתגע וימות.
5. יש לחפש כל הזמן רמזים לסכנה. האדם החרד יתור באופן תמידי אחר גירויים או סיטואציות מאיימות בסביבתו כחלק ממנגנון ההישרדות האבולוציוני, המכוון לזהות סכנות על מנת להיערך להן. ההתמקדות היתרה בחיפוש אחר סכנות עלולה להוביל למציאת סכנות כאשר אלו לא קיימות או להערכת יתר של קיומה של סכנה אשר בפועל הינה מזערית. פירוש זה מגדיל בתורו את תחושת החרדה אשר תוביל לאיתור סכנות נוספות וכך יתגבש מעגל החרדה. כך למשל, אדם הסובל מחרדת בריאות עלול לחפש אחר תחושות לא נעימות בגופו ולפרש עקב כך תחושות גוף טבעיות כמעידות על סכנת בריאות.
6. אני חסר אונים מול החרדה. כשהאדם החרד מפרש גירוי או סיטואציה כמסוכנים עבורו הוא לרוב חווה את עצמו כחסר אונים מולם. לתפיסתו הוא לא יוכל לשאת את תחושת החרדה ולא יהיה ביכולתו לתפקד במידה ויחוש סימפטומים פיזיים לא נעימים שמתלווים לה. לדוגמה, אדם הסובל מחרדה חברתית יפרש שיחה עם אדם זר כבלתי אפשרית עבורו, יחשוש כי הצד השני יראה כי הוא מרגיש חרדה וישפוט אותו לשלילה, וירגיש חוסר אונים מול הסיטואציה מעוררת החרדה. הוא יחשוש כי לא ידע מה לומר, יהיה במרכז תשומת הלב וייתפס כטיפש, ללא כל אפשרות לשנות את המצב.
7. יש להימנע מהאיום ומתחושת הסכנה. תחושת החרדה וחוסר האונים המתעוררת לנוכח גירוי מאיים מפעילה באופן אבולוציוני אצל האדם תגובות של "הילחם או ברח". תגובות אלו מייצגות מנגנון הישרדותי שפעל לטובת אבותינו בעת סכנה. בימים אלו, תגובות של בריחה או הימנעות הן פחות רלוונטיות ואף עלולות להזיק במקום להיטיב עימנו מכיוון שיפגעו בהתנהלותנו התקינה בעולם. לדוגמה, אדם עם פוביה ספציפית ממעליות יבחר לברוח או להימנע משימוש במעלית, שמהווה את הגירוי המאיים ומעורר החרדה עבורו. תגובות אלו פוגעות בתפקודו מכיוון שמקשות עליו לנהל אורח חיים רגיל.
8. התנהג בדרך ש"תבטח" אותך מהסכנה. בהינתן חשיפה לסיטואציות וגירויים מאיימים, האדם שסובל מהפרעת חרדה יפעיל התנהגויות שונות שלתפיסתו מגנות עליו מהסכנה או מהחרדה, התנהגויות אלו נקראות התנהגויות ביטחון. התנהגויות אלו מפחיתות את החרדה באופן רגעי אך בטווח הארוך הן מחזקות את מעגל החרדה, כיוון שבלעדיהן האדם חווה את עצמו כחסר אונים אל מול הסיטואציה. לדוגמה, אדם עם חרדה חברתית יטה לדבר מהר מול אדם שהוא מרגיש מאוים לידו, כיוון שכך יעביר את דבריו מהר יותר והאינטראקציה שגורמת לו לחרדה תסתיים בזמן קצר. בפועל, יתכן שהצד השני לא יבין את דבריו, יעיר לו על כך ותחושת החרדה תתחזק כתוצאה, ויתכן שיצטרך לחזור על עצמו שוב ושוב כדי שהצד השני יבין, מה שיאריך את זמן הפגישה.
9. אם שרדת - זה בזכות התנהגויות הביטחון שהפעלת. התנהגויות ביטחון מפחיתה את החרדה בטווח הקצר, אולם בטווח הארוך הן מלמדות את האדם כי רק בעזרתן הוא יכול להתמודד עם הסיטואציה המאיימת ולעבור אותה בשלום. לדוגמה, אדם עם חרדה חברתית יפתח התנהגות ביטחון של שתיית אלכוהול במסיבות על מנת להתגבר על תחושת החרדה ולעמעם את התחושות הפיזיות הנלוות אליה. עם הזמן, הוא ילמד כי יכולתו להיות במסיבה אפשרית רק אם יוכל לשתות אלכוהול וכי בלעדיו לא יצליח להתמודד עם הסיטואציה החברתית המאיימת.
10. חרדה זה דבר איום. הרצון של האדם החרד להימנע מסיטואציות מאיימות או להפעיל התנהגויות ביטחון במהלך חשיפה לסיטואציות אלו, מלווה לרוב בתפיסה לפיה חרדה הינה דבר נוראי שאסור לחוות. החרדה נתפסת כתחושה בלתי נסבלת שאינה מאפשרת כלל התמודדות.
עוד על חרדות והטיפול בהן באתר חרדות וטיפול בחרדות של מרכז קוגנטיקה
מרכז קוגנטיקה הינו מרכז טיפול קוגניטיבי התנהגותי המספק טיפול יעיל וקצר טווח בהפרעות חרדה, OCD, פוסט טראומה ופוביות במבוגרים, בני נוער וילדים.
http://www.cognetica.co.il
03-6390191
